תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:ח׳

« תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:ז׳ תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:ט׳ »

1 מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — יְמַעֵט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ.

2 וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט. וְאִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט.

3 גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָה, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. מַאי שְׁנָא גַּבֵּי סוּכָּה דְּתָנֵי ״פְּסוּלָה״ וְגַבֵּי מָבוֹי תָּנֵי תַּקַּנְתָּא?

4 סוּכָּה דְּאוֹרָיְיתָא, תָּנֵי ״פְּסוּלָה״. מָבוֹי דְּרַבָּנַן, תָּנֵי תַּקַּנְתָּא.

5 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּאוֹרָיְיתָא נָמֵי תָּנֵי תַּקַּנְתָּא. אֶלָּא, סוּכָּה דִּנְפִישִׁין מִילֵּיהּ — פָּסֵיק וְתָנֵי ״פְּסוּלָה״. מָבוֹי דְּלָא נְפִישִׁי מִילֵּיהּ — תָּנֵי תַּקַּנְתָּא.

6 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: חֲכָמִים לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וְרַבִּי יְהוּדָה לֹא לְמָדָהּ אֶלָּא מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם.

7 דִּתְנַן: פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל גׇּבְהוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְרׇחְבּוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְשֶׁל אוּלָם גׇּבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרׇחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמּוֹת.

8 וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, דְּרַבָּנַן סָבְרִי: קְדוּשַּׁת הֵיכָל לְחוּד וּקְדוּשַּׁת אוּלָם לְחוּד. וְכִי כְּתִיב ״פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ — אַהֵיכָל כְּתִיב.

9 וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: הֵיכָל וְאוּלָם קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא. וְכִי כְּתִיב: ״פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ — אַתַּרְוַיְיהוּ הוּא דִּכְתִיב.

10 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי קְדוּשַּׁת אוּלָם לְחוּד וּקְדוּשַּׁת הֵיכָל לְחוּד. וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה — דִּכְתִיב: ״אֶל פֶּתַח אוּלָם הַבַּיִת״.

11 וְרַבָּנַן: אִי הֲוָה כְּתִב ״אֶל פֶּתַח אוּלָם״ — כִּדְקָאָמְרַתְּ. הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״אֶל פֶּתַח אוּלָם הַבַּיִת״ — הַבַּיִת הַפָּתוּחַ לָאוּלָם.

12 וְהָא כִּי כְּתִיב הַאי, בְּמִשְׁכָּן כְּתִיב!

13 אַשְׁכְּחַן מִשְׁכָּן דְּאִיקְּרִי מִקְדָּשׁ, וּמִקְדָּשׁ דְּאִיקְּרִי מִשְׁכָּן. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם פְּתִיחַת דַּלְתוֹת הַהֵיכָל — פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ — בִּזְמַן שֶׁפְּתוּחִין וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן נְעוּלִים, וְהָא כִּי כְתִיב הָהִיא, בְּמִשְׁכָּן כְּתִיב! אֶלָּא, אַשְׁכְּחַן מִקְדָּשׁ דְּאִיקְּרִי מִשְׁכָּן וּמִשְׁכָּן דְּאִיקְּרִי מִקְדָּשׁ.

14 בִּשְׁלָמָא מִקְדָּשׁ דְּאִיקְּרִי מִשְׁכָּן, דִּכְתִיב: ״וְנָתַתִּי אֶת מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם״. אֶלָּא מִשְׁכָּן דְּאִיקְּרִי מִקְדָּשׁ מְנָלַן? אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב: ״וְנָשְׂאוּ הַקְּהָתִים נוֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בּוֹאָם״ —

15 הָהוּא בְּאָרוֹן כְּתִיב. אֶלָּא מֵהָכָא: ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״.

16 בֵּין לְרַבָּנַן וּבֵין לְרַבִּי יְהוּדָה לֵילְפוּ מִפֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, דִּכְתִיב: ״אוֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקוֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת״, וּכְתִיב: ״וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף״, וּכְתִיב: ״וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית מִזֶּה וּמִזֶּה לְשַׁעַר הֶחָצֵר קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה״, מָה לְּהַלָּן חָמֵשׁ בְּרוֹחַב עֶשְׂרִים, אַף כָּאן חָמֵשׁ בְּרוֹחַב עֶשְׂרִים!

17 ״פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר״ אִיקְּרִי, פֶּתַח סְתָמָא — לָא אִיקְּרִי.

18 וְאִיבָּעֵית אֵימָא, כִּי כְתִיב: ״קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לַכָּתֵף״ — בְּגוּבְהָה הוּא דִּכְתִיב.

19 גּוּבְהָה?! וְהָא כְּתִיב: ״וְקוֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת״! הָהוּא מִשְּׂפַת מִזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה.

20 וְרַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּמַר? וְהָא תְּנַן: וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט, וְלָא פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה!

21 אָמַר אַבָּיֵי: פְּלִיג בְּבָרַיְיתָא, דְּתַנְיָא: וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט.

22 וְלִיפְלוֹג בְּמַתְנִיתִין? פְּלִיג בְּגוּבְהָה, וְהוּא הַדִּין לְרֻחְבָּה.

23 וְאַכַּתִּי, רַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּמַר? וְהָתַנְיָא: מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה יְמַעֵט, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה. וְתָנֵי בַּר קַפָּרָא: עַד מֵאָה.

24 בִּשְׁלָמָא לְבַר קַפָּרָא גּוּזְמָא. אֶלָּא לְרַב יְהוּדָה מַאי גּוּזְמָא? בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה אַרְבָּעִים — גָּמַר מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, אֶלָּא חֲמִשִּׁים מְנָא לֵיהּ?

25 אָמַר רַב חִסְדָּא: הָא מַתְנִיתָא אַטְעִיתֵיהּ לְרַב, דְּתַנְיָא: מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, יוֹתֵר מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל — יְמַעֵט. הוּא סָבַר: מִדְּרַבָּנַן מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכַל גָּמְרִי, רַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּמַר. וְלָא הִיא, רַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחָא דְמַלְכִין גָּמַר.

26 וְרַבָּנַן, אִי מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל גְּמִירִי — לִיבְעוֹ דְּלָתוֹת כְּהֵיכָל, אַלְּמָה תְּנַן: הֶכְשֵׁר מָבוֹי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֶחִי אוֹ קוֹרָה!

27 דַּלְתוֹת הֵיכָל לִצְנִיעוּת בְּעָלְמָא הוּא דַּעֲבִידָן.

28 אֶלָּא מֵעַתָּה, לָא תַּיהֲנֵי לֵיהּ צוּרַת הַפֶּתַח, דְּהָא הֵיכַל צוּרַת הַפֶּתַח הָוְיָא לוֹ, אֲפִילּוּ הָכִי עֶשֶׂר אַמּוֹת הוּא דִּרְוִיח. אַלְּמָה תְּנַן: אִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת — אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט!

29 מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא לְרַב, הָא מַתְנֵי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְחִיָּיא בַּר רַב קַמֵּיהּ דְּרַב: אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט. וַאֲמַר לֵיהּ: אַתְנְיֵיהּ ״צָרִיךְ לְמַעֵט״.

30 אֶלָּא מֵעַתָּה

פירוש תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:ח׳

8 26-27. וכן היה ר' לעזר או' קרפיף הסמוך לעיר ויש בארכו שבעים ושיריים אע"פ שאינו מרובע מטלטלין וכו'. וכ"ה במלחמות הנ"ל. ופירושו שאם יש בשטח שלו שבעים אמה על שבעים אמה, אעפ"י שאינו מרובע כלל, ואינו אלא רצועה ארוכה בת חמשת אלפים אמה מטלטלין בתוכה, מפני שהיא סמוכה לעיר ואין צורך שיהא לה צורת חצר, והיא ממש שיטת ר' עקיבה לגירסת ספרים ישנים והגאונים במשנתנו, עיין מ"ש לעיל, שו' 23, ד"ה נמצאנו. וכנראה שמפני טעם זה לא פירש הרמב"ן את הסיפא של התוספתא כלל, אלא הסתייע ממנה שמרובע ממש עדיף מצורת חצר המשכן, וסמך על פירושו בדברי ר"ע כגירסת הגאונים אלא שלא נשתמרו לנו אלא לקוטים גרידא מחידושיו לעירובין. ובד ובכי"ל לקתה הגירסא בחסרון עיין בשנו"ס. ובקג"נ: וכן היה ר' אליע' או' קרפף הסמ' לעיר וכו', אף ע' פי' מרובע מטל' וכו'. וכן בכי"ע גורס: ר' אליעזר אומ' וחסרות שם המלים "וכן היה" קרפיף הסמוך לעיר, ויש בארכו שבעים ושיריים אף על פי מרובע מטלטלין וכו'. וגירסא זו מתאימה למסורת הבבלי במשנתנו שלא התיר ר' אליעזר אלא קרפיף כצורת חצר המשכן, והיינו שארכו פי שנים מרחבו גרידא, וכגירסת ד וכי"ע לעיל שו' 23, אבל אם הקרפף סמוך לעיר התיר אף במרובע ממש, ובלבד שתהא לו צורת חצר, וכסברת ר"ע הנ"ל, שאם הוא סמוך לעיר לא הטילו בו את כל התנאים של קרפף רחוק מן העיר.

9 27-28. יותר משבעים ושיריים אין מטלטלין בתוכו בשבת. וכ"ה בכי"ע. וכן היה בקג"נ. ופירושה שאם יש בקרפף יותר משבעים על שבעים יותר מבית סאתים אין מטלטלין בתוכו אפילו אם הוא סמוך לעיר, ולא הקילו בסמוך לעיר אלא בקרפף שאין צורתו כהלכה, ובלבד שאין בו יותר מבית סאתים. והנה ר' יהודה בן בבא במשנתנו הנ"ל הזכיר "סמוך לעיר" יחד עם "בית דירה" ועוד, שהם מתירים לטלטל בקרפף בית סאתים, ואפשר לפרש כפירש"י שביתר מבית סאתים אוסר ר' יהודה בן בבא, אפילו אם יש בו בית דירה. וממילא אפשר ללמוד מתוך דברי ר' יהודה בן בבא אף להלכה שאנו פוסקים כמותה, והיינו שכשם שבית דירה מתירה לטלטל ביותר מסאתים, אף סמוך לעיר כן. וכן כתב בב"י טאו"ח ריש סי' שנ"ח ד"ה כתוב בהגהת אשר"י. אבל מדברי ר' אליעזר שבתוספתא שלא הזכיר אלא סמוך לעיר, וחילק בין בית סאתים ויתר מבית סאתים, הרי משמע שלא נאמר סמוך לעיר אלא על בית סאתים, ואינו מסתבר כלל שר' אליעזר לא יתיר לטלטל בקרפף יותר מבית סאתים שיש בו בית דירה. וכן דעת הר"י שהביא באגודה כאן פ"ב סוף סי' כ"ז, קנ"ב ע"ג ועיין בתוספות כ"ג א' ד"ה ובלבד, וכן נראה מסתימת כמה מן הראשונים, שאסור לטלטל בקרפף יותר מבית סאתים, אפילו אם הוא סמוך לעיר. ברם בירושלמי פ"ב ה"ו, כ' ע"ב, אמרו על משנתנו פ"ב מ"ה: ר' יהודה אומר אפילו אין בה אלא בור שיח ומערה מטלטלין בתוכה: מחלפה שיטתיה דר' יודה, דתנינן תמן ביצה פ"ד מ"ב אי זהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר. דברי ר' יודה. וכא הוא אומר הכין כלומר, שמתיר במשנתנו בבור שיח ומערה אפילו רחוק מן העיר, שהרי בסמוך לעיר אין צורך בהם. א"ר מנא כבית דירה עביד לה ר' יודה. כלומר, ובבור שיח ומערה הרחוקים מן העיר עסיקינן, והם מתירים את הקרפף אפילו אם הוא יותר מבית סאתים, ככל מקום שהוקף לדירה. ומכאן מוכח שלדעת הירושלמי מותר לטלטל בקרפף הסמוך לעיר אפילו אם אין שם בור שיח ומערה. ובה"ג ה' מילה ד"ו כ"ג ע"ב, ד"ב, עמ' 102 ואילך: ואין מביאין איזמל בשבת דרך רשות הרבים, וכשם שאין מביאין אותו דרך רשות הרבים כך אין מביאין אותו דרך גגות ודרך קרפיפות ודרך חצירות בבלי שבת ק"ל ב', ואיזה הוא קרפיף כל שסמוך לעיר דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת, ואפי' בתוך תחום שבת. אמר רב סלא אמר ר' זירא הלכה כר' יוסי בבלי ביצה ל"א א'. ותנן הגנה והקרפיף שהוא שבעים אמה וכו' כל משנתנו כאן פ"ב מ"ה. ומוכח מדבריו שדין קרפף לעניין יו"ט כדין קרפף לעניין שבת, ופסק כר' יוסי שבקרפף הסמוך לעיר בתחום שבת מותר לטלטל. וכן מצאתי בהגהות כת"י למשנה ד' נפולי למשנתנו: "ופסק רבי' ישעיה ז"ל שאם היה שם בהקף ההוא בית דירה, או סוכה של שומר, או שהיה סמוך לעיר בתוך אלפים אמה, או שהיה בו בור או שיח או מערה ששואבין ממנו מים תדיר, שהרי הוא כאלו הוקף לדירה, מטלטלין בכולו אפילו היה בהקיפו בית עשרת כורין". וכן משמע מדברי ר' שמעון להלן בסמוך, עיין מש"ש.

10 28-30. ר' שמעון או' אפי' עשרה קרפיפות זה לפנים מזה והיה אחד מהן בית דירה, או שהיה אחד מהן סמוך לעיר, מטלטלין בכולן. לפי פשוטו משמע שדברי ר' שמעון דבוקים לדברי ר' אליעזר, והוא חולק וסובר שסמוך לעיר דינו כבית דירה ומטלטלין בתוכו אפילו אם הוא יותר מבית סאתים. ועוד הוסיף ר' שמעון שאפילו אם היו עשרה קרפיפות זה לפנים מזה ופתוחים אחד לשני, ובית דירה בפנימי, או שהראשון סמוך לעיר, מותר לטלטל אפילו בקרפף הקיצוני הרחוק מן העיר, כלהלן פ"ה שו' 69, עיין מש"ש. ומכאן ראייה לפסק שהבאנו לעיל ד"ה ובה"ג וד"ה ברם שבקרפף סמוך לעיר מטלטלין אפילו ביותר מבית סאתים. ועיין בתכ"מ מה שהעיר על הגהות אשר"י ומ"ש לעיל הערה 41.

« תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:ז׳ תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:ט׳ »